בשנים האחרונות, המונח ״ניקוי רעלים״ משווק כפיתרון קסם מסחרי בדמות סדנאות תזונה, מיצים ותוספי תזונה. אני כאן כדי לשאול האם זה הפיתרון המתאים למה שאת מחפשת.

מה את מרגישה צורך לנקות? את מרגישה שיש בתוכך משהו שלא צריך להיות שם. משהו שאת רוצה שלא יהיה שם. את רוצה להיפטר ממשהו: אולי זו מועקה רגשית, אולי זה עודף משקל, אולי עייפות שמלווה אותך ביום-יום, פצע על העור, כאבים או אבנים בכיס המרה.

כאשר ההתנהלות שלנו היא כזו שבה בכ-80% מהזמן אנחנו עושות את מה שמתאים לגוף שלנו, אנחנו מזינות אותו וגם שומרות על שפיותנו. התנהלות כזו לא מצריכה מעשה קיצוני כדי להגיע לאיזון. במקומות שבהם כן נדרש שינוי קיצוני, הגוף מבקש את מה שהוא צריך בדמות מחלות אקוטיות. אלו דורשות ממנו מנוחה ומונעות ממנו הזנה. זה השלב שבו כדאי להקשיב לגוף. אם לא חטאנו לעצמנו, אנחנו לא צריכות לגרום לעצמנו סבל במכוון. אם ההתנהלות שלנו היא לא כזו, כדאי לנו ראשית להכיר בפני עצמנו במקומות שבהן אנחנו לא מאוזנות.

מה מזיק לי?

בראיה נטורופתית, כל חומר בכמות גדולה יותר ממה שנדרש לגוף, נחשב כ״רעל״. בעיניי, יש בהצהרה הזו נוקשות מוגזמת, לאור העובדה שקשה לדייק בצריכה של כל חומר מזין. מחשבות כאלו עלולות אפילו לדרדר להפרעות אכילה מסויימות, שבהן האכילה עצמה או מזונות מסויימים נתפסים כמעיקים ומזיקים.

עם זאת, חוסר בחומרי הזנה הוא חמור באותה מידה אם לא יותר מעודף: הגוף שלנו בנוי לניקוז ומצוייד בשלל מערכות הפרשה (נשימה, הזעה, שתן, צואה). הגוף שלנו מתפקד פחות טוב עם חוסרים, ובמקרה כזה, תהליכים מסויימים וחיוניים לא יכולים להתרחש. זה בתורו דווקא יכול לגרום לתחושות חולי (עייפות, כאבים, פציעות ועוד). אותן תחושות שעלולות לגרום לך לחפש ״ניקוי רעלים״ מלכתחילה, עלולות לנבוע מחוסר ולא מעודף. ניקוי רק יחמיר את המצב, במקרה כזה.

חוסר על בטן מלאה (מזון מעובד ולא מזין) הוא המגיפה של התקופה המודרנית בה אנו חיות. עודף מלח, סוכר, חומרים משמרים, מייצבים ועוד חומרים מוספים למזון שלנו. מטרתם לשפר טעם ולהאריך חיי מדף של מוצרים, כדי שנאכל מהם יותר, ועלות הייצור שלהם תפחת. המודעות לחומרים האלו היא חשובה, כדי להבין ומתי אפשר להימנע מהם. לא צריך ודי קשה להימנע מכולם בכל רגע נתון. חשוב לשים לב מה מזיק לנו אישית ולהשתדל להימנע ממנו.

איך ניפטר מזה?

אם יש לנו עודף ספציפי בגוף שאנחנו רוצות להיפטר ממנו, אני בעד לנקז אותו בתבונה ובאופן הדרגתי – בדיוק כמו שהגיע לגוף שלנו, ולא בבת אחת. הדרך הנבונה להיפטר מהעודף הזה היא תוך כדי שאנחנו משנות את המנהגים שהביאו אותנו לצבור אותו. גם אם אנחנו מרגישות שהעומס הזה מעיק עלינו ואנחנו רוצות להיפטר ממנו במהרה, ודווקא בגלל זה – חשוב להבין אילו מעשים יקדמו אותנו אל המטרה שאנחנו רוצות, ואילו הם מאמצים מיותרים.

לדוגמא – אם יש לנו אבני כולסטרול בכיס המרה, נפחית את צריכת הכולסטרול שלנו ונעודד ייצור והפרשה של מיצי מרה, כדי למנוע היווצרות אבנים נוספות ולהקטין את הקיימות.
אם אנחנו סובלות מעייפות שנובעת מאנמיה של חוסר ברזל, נרצה להעשיר את התזונה שלנו במזונות עשירים בברזל, כדי למנוע חוסר עתידי. לצד זה, בהתאם לחומרת המצב, נשקול לקחת תוסף תזונה של ברזל, כדי להתחזק במהרה.

כמה נקודות להבהרה

כשאני מציינת הזנה, אני מדברת כמובן על המזון שאנחנו אוכלות, ולצד זה על הזנה רגשית – ביטויי אהבה, מגע ומילים טובות ובונות. מנוחה ושינה איכותית ומספקת.

הניקוז החיוני לנו, מעבר להפרשות היומיות, הוא גם דיבור ועיבוד המחשבות והחוויות היומיות שלנו. לספר על מה שמציק לנו או מטריד אותנו, לספר על חלומות ורצונות שלנו. להניע את הגוף שלנו דרך פעילות בעומס וקצב שמתאים לשימוש בגוף שלנו. הפעילות הזו עוזרת לנו גם לפזר את חומרי ההזנה לכל התאים בגוף שלנו שזקוקים להם, וגם לפנות מתוכם את החומרים שכבר אין בהם צורך.